קטגוריות
בית דין רבני בית משפט לענייני משפחה מזונות

המזונות מופחתים/ מבוטלים במשמורת משותפת אך מה לגבי מדור?

מערכת גירושים – ישראל

מהו תשלום מדור?

תשלומי מדור, אלו תשלומים שעל פי רוב האב צריך להשתתף ולשלם עבור המגורים של הילדים.
האב, צריך לדאוג לכך שהמגורים של הילדים יהיו באותה רמה כפי שהיו לפני הליך הגירושין, כאשר העלויות אינן דווקא לרכישת דירה חדשה, אלא יכול שיהיו לתשלום דמי שכירות, ועד בית, חשמל, ארנונה משכנתא והוצאות אחרות הנדרשות לצורך אחזקת הדירה בה מתגוררים הילדים המשותפים.

האם צריך לשלם מדור גם במשמורת משותפת?

בפסק הדין המפורסם בע"מ 919/15 נקבע כי חובת תשלום המזונות תיקבע ביחס לזמני השהות של כל אחד מההורים עם הילדים וכן להכנסות הצדדים.

את הדרך שבה צריך בית המשפט לנהוג ביחס לתשלומי המדור נקבע ע"י כבוד השופטת ברק ארז באותו פסק דין (עמ' 108-109 לפסק הדין)

  • במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה לא 'יתקזזו' ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים.
  • כל הורה ישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים, בכפוף לכך כי הערכאה הדיונית תקדים ותבחן האם העול הכפול של הנשיאה במדור המתאים לילדים אינו פוגע ביכולתם של ההורים לעמוד בתשלום המזונות שלהם נזקקים הילדים."

כלומר כבוד השופטת ברק ארז ביקשה לקבוע נורמה כי כל הורה יממן את עלות המדור שלו ושל הקטינים בעצמו זאת תוך הסתכלות לאותם מגוון שיקולים של בחינת היכולת הכלכלית של שני ההורים.

על אף קביעה זו כי כל הורה ישא בעלות מדור הקטינים אשר שוהים אצלו, בתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו ולעיתים פוסקים העברת תשלומי מדור לאחד הצדדים.

כבוד השופט ארז שני התייחס לסוגייה הזו בפסק דינו בתמ"ש 64031-11-16:

"מחלוקת נפלה בפסיקה גם באשר לאיסורו של הדין האישי בנסיבות של משמורת משותפת והוצאות המוטלות בשווה, שהרי בזמני שהות משותפים צריכים, הן האב והן האם לשכירות ולא תישמע טענה מפי צד, לטעמי, כי השכירות של אחד נמוכה מן השכירות של האחר, שהרי כל אחד רשאי לבוא לעצמו מדור כאוות נפשו."

קטגוריות
מזונות

צו הפטר על מזונות – יש דבר כזה!

מערכת גירושים – ישראל  

דבר ידוע הוא שאבות גרושים רבים אשר נפסקים כנגדם מזונות גבוהים נקלעים למצוקות כלכליות קשות לעיתים לא נדירות ואף להליכי פשיטת רגל.

התוצאה המיוחלת של הליך פשיטת הרגל הוא "צו הפטר"

מהו צו הפטר?

צו הפטר הוא צו שניתן על ידי שופט בית המשפט המחוזי המסיים הליכי פשיטת רגל,  צו הפטר מאפשר למעשה את מחיקת יתרת חובותיהם של החייבים שלא נפרעו בהליך ומעניק להם את האפשרות לפתוח דף חדש מבחינה כלכלית.

ניתן לקבל צו הפטר לחוב מזונות?

הכלל הוא, כפי שנקבע בסעיף 69 לפקודת פשיטת רגל  תש"ם – 1980  כי צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מתשלום חוב מזונות אלא אם הורה בית משפט אחרת. סמכות בית משפט להורות כי ההפטר יחול גם על חוב מזונות פורשה בפסיקה באופן מצומצם, כאשר הכלל הוא שרק במקרים חריגים יינתן הפטר לחוב מזונות.

הסיבה שחוב המזונות הוחרג מסוגי חובות אחרים היא כי לחוב מזונות "אופי ייחודי".
הכוונה היא שחוב מזונות נחשב  כ'כשל מוסרי' של חייב, אשר הפר חובתו האישית כלפי הסמוכים על שולחנו (ילדיו).
לאור זאת, האינטרס החברתי שביסוד החובה לשלם מזונות מצדיק בדרך כלל חריגה מהכלל של הפטר חובות בתום הליך פשיטת הרגל והותרת חוב המזונות בעינו.

לאחרונה הגיע מקרה אל מפתנו של בית המשפט המחוזי שהוא שונה ודי חריג בנוף הישראלי,  של אישה, אמא לשלושה ילדים אשר חייבת במזונות ילדיה שאינם נמצאים במשמורתה שצברה חוב שנע סביב חצי מיליון ש"ח.

כבוד השופטת יסכה רוטנברג פסקה כי המקרה של האישה הינו מקרה חריג ונסיבותיה האישיות של החייבת קשות ומורכבות אשר מצדיקות מתן "צו הפטר" גם לחוב מזונות.

לחייבת אין כל נכסים, ומצבה הבריאותי ובפרט הנפשי מורכב ושברירי. במהלך הליך פשיטת הרגל היא קרסה נפשית.
מטענות הנאמן עולה כי כיום לאחר שהליך פשיטת הרגל הסתיים ממשיכה החייבת בשיקומה, אך מצבה עדיין שברירי מאוד. מכאן המלצתו ליתן הפטר על מרבית החוב.
מהתסקירים שהגיש הנאמן במהלך ההליך עלתה תמונה של חייבת הסובלת מבעיות נפשיות ודיכאון, ומסיבות אלה היא התקשתה ומתקשה להתמיד בעבודה ובמקום מגורים. וכך החייבת מתגוררת לעיתים עם שותפים, אינה מצליחה לעמוד בתשלומים הנדרשים ונאלצת לעזוב את הדירה, להפוך חסרת בית, ולהסתמך על מגורים אצל בני משפחה או חברים, לעתים היא נאלצת לגור ברכב לאחר שאין לה כל מקום לגור בו.
בדיון האחרון התברר כי כיום החייבת מתגוררת לבדה בשכירות, ומנסה לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בדבר.
תמונה דומה עולה לגבי עבודתה של החייבת. בתחילת הליך פשיטת הרגל היא עבדה בצורה סדירה אולם במהלך ההליך היא פוטרה.

ההחלטה האמורה של כבוד השופטת אומנם איננה תקדימית אך היא מהווה נקודת אור עליה יוכלו חייבים רבים אשר נמצאים במצב דומה  להסתמך כאשר הם פונים לבקש  "צו הפטר" כאשר "חוב מזונות" רובץ על גבם.

קטגוריות
טיפים מעורכי דין

איך להימנע מהמכשול שנקרא "פרק ב' של הגרוש/ה"

מאת אמיר זימן, מגשר, נוטריון ועו"ד

בני זוג גרושים, שהגיעו להסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין, עלולים למצוא עצמם בהליכים משפטיים, למרות המאמץ הכביר שעשו כדי לסיים את הנישואין בטוב.

מדוע זה קורה ? איך להימנע מזה ?

זוגות המגיעים להסכם בהליך גישור, בעיקר אלו המחליטים על משמורת משותפת, משקיעים מאמצים נפשיים כבירים, לפעמים עושים פשרות או וויתורים, כל זאת על מנת להימנע מהליכים משפטיים והשלכותיהם השליליות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית, עליהם ועל ילדיהם. בסוף הליך הגישור, חותמים עליו בני הזוג, רק אחרי שהשתכנעו שההסכם טוב להם, לפעמים לאחר היוועצות עם עו"ד.

רוב הזוגות חושבים שבזה תמו כל המחלוקות אבל כאן לא מסתיים הסיפור, כאן הוא רק מתחיל.

חובתם של הזוגות הגרושים להמשיך ולשמור על תקשורת והתנהלות תקינה ביניהם, במיוחד בהקשר של הילדים, באופן שתאפשר את קיומן של ההסכמות אליהן הגיעו, גם בעתיד.

לצערי הרב, כאן נכשלים חלק מהזוגות ומטרת המאמר הזה היא להזהיר מפני אחד המכשולים הגדולים ביותר שצפויים לבני הזוג הגרושים: המכשול שנקרא פרק ב' של הגרוש/ה.

אם זוגות גרושים לא יסדירו ביניהם כללים בעניין הזה ולא יתאמו ביניהם מה מותר ומה אסור ומתי, הם מסכנים את ההסכם שאליו הגיעו ועלולים למצוא עצמם בהליכים משפטיים, אותם הליכים שמהם הם נמנעו, כשהגיעו להליך הגישור.

אי אפשר להתעלם מכך שברוב המקרים הרגשות נשארים וכשלאחד מהצדדים יש בן/בת זוג חדש/ה, הצד השני עלול להיפגע, לפעמים להרגיש נבגד ובתגובה, עלול שלא לשתף פעולה בעתיד בנושאים שונים הדורשים שיתוף פעולה, במיוחד כשמדובר במשמורת משותפת על הילדים.

אני לא יודע איך זה קורה ואם יש גורם עליון שמשדך בצורה כזו, אבל כמעט תמיד אין תיאום בין סופי השבוע החופשיים, בהם הילדים אצל הצד האחר ובין סופי השבוע החופשיים של בן/בת הזוג החדש/ה (בד"כ גם הוא/היא גרוש/ה) ואז מתעורר הצורך בהחלפת ימים ונדרשת מהצד השני נכונות להתגמש. בסבירות גבוהה הצד השני שמרגיש פגוע ונבגד, לא ישתף פעולה עם ההחלפה המבוקשת ומכאן הדרך קצרה "לעשות דווקא" האחד/ת לשני/ה בכל עניין.

לפעמים אחד הצדדים מתעלם מהגרוש/ה ויכולתו להיפגע ומתחיל פרק ב' דווקא עם בן/בת זוג שמוכרים לצד האחר או שמתגוררים באותה סביבה, משתתפים באותם חוגים, אפילו באותן קבוצות ריצה או חדר כושר. אני מכיר מקרים של בן/בת זוג חדש/ה הורים לילדים באותה כיתה, או חברים של ילדיהם של בני הזוג הגרושים. אפשר לכתוב מאמר נפרד על איך הילדים מקבלים את פרק ב' של ההורה, כאשר אותו בן/בת זוג הוא מישהו שהם מכירים, אבל זה כבר לפעם אחרת.

נסיבות כאלו, בהן הצד האחר מרגיש נבגד או לכל הפחות פגוע, למרות שהצדדים כבר גרושים, בוודאי יובילו להסלמה ביחסים בין הצדדים. לפחות אחד מהצדדים יחזור בו מההסכמות שהושגו בהליך הגישור, בדרך כלל העיקריות שבהן כמו זמני שהות, תשלומי מזונות או חלוקה בהוצאות הילדים, ובהיעדר שיתוף פעולה מהצד השני, ימצא עצמו הצד המבקש שינוי מול "שוקת שבורה".

הצד המתנגד לשינוי בתנאי ההסכם יתלה בהסכם הגישור בעוד הצד האחר נדחק למצוא סיוע באמצעות עורכי דין, בעיקר בשל הקושי המשפטי לשנות הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין. מכאן, הדרך לפתיחת בקשה ליישוב סכסוך ובהמשך להליכים משפטיים היא קצרה.

אני בדעה שניתן למנוע התדרדרות של מערכת היחסים בין הגרושים והסלמה בסכסוך בשל פרק ב' של הגרוש/ה, אם מיד לאחר שתחתמו על הסכם הגישור, תשבו על כוס קפה ותסכמו מה מותר ומה אסור בהקשר של בני הזוג החדשים, ותעמדו בסיכומים אלו. מומלץ שתחליטו מתי מותר לכם להתחיל ולצאת שוב, באילו אזורים מותר לכם להכיר בני/בנות זוג חדשים, מתי מותר להביא את בן/בת הזוג הביתה ומתי אפשר להכירם לילדים. לא יזיק אם תחליטו לספר תחילה האחד לשני, במידה ויהיה בן/בת זוג חדש/ה, או אם תחליטו לפרגן האחד/ת לשני/יה. ככל שתתאמו ציפיות מוקדם יותר ובפירוט יותר, כך תקטינו את הסיכון שההסכמות ביניכם יופרו.

 

אמיר זימן הינו מגשר,  נוטריון ועו"ד העוסק ביישוב סכסוכים בדרכי שלום בכלל ובגישור משפחה ובגירושין בשיתוף פעולה בפרט.

 amirziman@gmail.com

קטגוריות
בית דין רבני

מזונות אישה. מה זה? ומי זכאית?

מערכת גירושים – ישראל  

על פי ההלכה, הבעל חייב לפרנס את אשתו לכל אורך נישואיהם. חובה זו מתורגמת לתשלום מזונות לאישה בשלב שבו בני הזוג אינם חיים בשלום אך טרם התגרשו.

במונח "מזונות" הכוונה לסיפוק כל צרכיה החומריים של האישה, ברמה שלה זכתה בעודה נשואה. חובה זו קיימת עד לגירושים, אך ניתנת לביטול בתנאים מסוימים. בהסכמי גירושים נקבעת לעיתים רחוקות חובת תשלום מזונות לאשה מכיוון שחתימה על הסכם לרוב כרוך בסיום היחסים ומתן הגט.

עם זאת, התנהגויות מסוימות של האשה, שאין בצידן הצדקה, עלולות לשלול ממנה את זכאותה. לשאלת הזכאות יש חשיבות מכרעת, שכן אישה המקבלת מזונות יכולה לנהל מאבק ממושך על חשבון הבעל, ולכפות עליו תנאים, שספק אם היה מסכים להם מלכתחילה.

אישה נשואה זכאית ויכולה לתבוע מזונות מהבעל כל עוד לא הותר קשר הנישואין. לא ניתן לתבוע תשלום מזונות רטרואקטיבי עבור התקופה שלפני הגשת התביעה, המזונות משולמים לאשה עד מועד הגירושין בין בני הזוג או עד מתן פסק דין לגירושין על ידי בית הדין הרבני.

מי לא זכאית?
  • אישה עובדת, מלבד במקרים מסויימים, לא תהיה זכאית למזונות.
  • במקרים בהם הבעל מסרב לתת לאשתו גט למרות הוראה מפורשת של בית הדין הרבני, עשויה האישה להיות זכאית למזונות מעוכבת, גם אם היא אינה זכאית למזונות אישה.
  • “מורדת” היא אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה. קיימים שני סוגים של מורדת. הראשון, אישה המסרבת לחיות עם בעלה אף על פי שאין לה טענה נגדו. השני, מקרים בהם לאישה יש טענה אמיתית, המצדיקה התנהגותה.

כעקרון, התנהגות האישה בשלושת המקרים שוללת את זכאותה למזונות מהבעל, שכן אין היא חיה עמו, ואינה מקיימת את חובות הנישואין. יחד עם זאת, במידה והאישה נשארת בבית ומסרבת לקיים יחסי אישות מטעם מוצדק, קיימת אפשרות לחיוב הבעל בתשלום מזונותיה.

חשיבות הצד שפותח את התיק ברבנות

קיימת חשיבות לשאלה מי הגיש את תביעתו קודם. אם האשה הקדימה והגישה את תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה, פוחת הסיכוי למזונות אשה מכיוון שיהיה עליה להוכיח בפני בית הדין מדוע לשיטתה היא זכאית למרות שהיא זו שבחרה לפרק את התא המשפחתי. 

אם הבעל עוזב את הבית, זכותה של האשה למזונות אינה נפגעת. אם האשה עוזבת את הבית, קיים סיכוי שתפגע זכאותה. אשה העוזבת את הבית, ללא סיבה מוצדקת, תפסיד את מזונותיה. השאלה, מהי סיבה מוצדקת, נבחנת בכל מקרה לגופו. אם האשה עוזבת את הבית בשל אלימות הבעל, או בשל יחס משפיל ומבזה מצדו, הוא חייב לפרנסה. אשה שעזבה צריכה להוכיח שהתקיימו נסיבות המצדיקות את עזיבתה, אך מידת ההוכחה הנדרשת בבית המשפט לענייני משפחה קלה ביותר, בעוד שבבית הדין הרבני ידרשו הוכחות משמעותיות לביסוס הטענה.

כל האמור לעיל איננו מהווה ייעוץ משפטי לכל דבר ועניין.

קטגוריות
פסקי דין

של מי הכלב הזה?

מערכת גירושים – ישראל  

כבוד השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הכריע בתובענה שהגיש אדם כנגד זוגתו לשעבר ושעניינה באשר ייעשה בכלבה אשר חלקה חיים משותפים עם השניים.

האשה החליטה כי היא רוצה לעזוב את הארץ לתקופה לא ידועה כדי להשלים את לימודיה.

התובע דורש לקבוע מה זכויותיו בכלבה והאם רשאית היתה הנתבעת אשר הודיעה מראש על כוונתה לנסוע, אך ניתקה חד צדדית את  הקשר שבין התובע לבין הכלבה לערך בחודש ינואר 2020, קשר אשר חודש על-פי החלטת ביניים במהלך ההתדיינות בין הצדדים.

הכלבה היתה רשומה על שם שני הצדדים והשופט קבע שכלב איננו קניין ויש להתחשב בצרכיו וטובתו בדיוק כפי שפוסקים בעניין של ילדים. השופט ציין את תוחלת החיים הקצרה של בעלי החיים ומתוקף כך אין ביטחון שהתובע יוכל לפגוש את הכלבה בעוד מספר שנים.

הנתבעת טענה כי התובע מנסה לכבול אותה להשאר בארץ כי לא התגבר על הפרידה הזוגית ואף האשימה אותו שהוא אדם מאיים וטרדן.

כבוד השופט שני לא קיבל טענות אלו ולאחר שבחן שזמני השהות של התובע מתקיימים כסדרם בסופי שבוע עם הכלבה הוא הכריע כי הנתבעת לא תוכל לקחת את הכלבה איתה לחו"ל מכיוון שאין לדעת מתי ואם יוכל התובע לפגוש בכלבה ויש לו זכות להמשיך ולהיות איתה בקשר רציף.

הנתבעת אף תישא בהוצאות משפט בסך של 10,000 שח.

קטגוריות
משמורת ילדים

משמורת משותפת – מה זה? והאם זה כדאי?

מערכת גירושים – ישראל  

"משמורת משותפת" או "אחריות הורית שווה" הן הסדר משמורת אשר קובע כי לילדים יהיו שני הורים משמורנים – גם האב וגם האם. זאת בניגוד למודל המוכר של אם משמורנית ואב המקיים עם ילדיו זמני שהות (בדרך כלל, פעם או פעמיים בשבוע ובכל סופ"ש שני). במשמורת משותפת, שני ההורים מבלים עם הילדים זמן שווה והם שותפים מלאים בטיפולם ובגידולם. לכאורה, מדובר בהסדר מושלם המיטיב הן עם הילדים והן עם ההורים. בפועל, הדברים שונים בתכלית וחשוב להכיר את האתגרים הרובצים לפתחו של כל הורה הדורש משמורת משותפת.

משמורת משותפת אינה נקבעת בכל מקרה בו אחד מבני הזוג דורש אותה. היות והילדים בהסדר זה מנהלים חיים כמעט זהים אצל כל אחד מהוריהם, מוטלות על ההורים חובות שונות. בין השאר, עליהם לגור במרחק סביר זה מזו (למשל – במרחק סביר ממוסדות הלימוד של הילדים). משמורת משותפת מטילה מגבלות עתידיות רבות על ההורים מבחינת מעבר מקום מגורים, הקמת משפחה חדשה, מציאת עבודה וכדומה. יתרה מכך, זהו הסדר הדורש התנהלות שוטפת מול ההורה האחר שכן הוא מחייב את שני הצדדים ברמה היומיומית. לכן, כאשר המשמורת המשותפת היא טקטיקה משפטית המונעת משיקולי אגו ונקמה, לא בטוח שזוהי הדרך הנבונה ביותר לנקוט בה.

משמורת משותפת היא ללא ספק הסדר משמורת שיכול להתברר כהצלחה מסחררת. מחקרים רבים שנערכו בנושא הצביעו על כך שהמשמורת המשותפת פועלת בדרך כלל לטובת הילדים ומקלה עליהם ביום שאחרי הגירושין. אולם, במידה והמשמורת משמשת ככלי לחץ על הצד השני בהליכי גירושין והנסיבות המובילות אליה אינן "כנות ואמיתיות", ההסדר עלול להיות כחרב פיפיות.

מומלץ ששני הצדדים ידעו להתעלות מעל הכעסים, רגשי הנקם ושיקולי האגו לפני שהם מתחילים לדון במשמורת משותפת כן או לא. במיוחד אם הדברים עלולים להיות על חשבונם של הילדים.

בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן.

להיות הורה זו לא רק זכות – זו חובה.

ומה לגבי סכומי המזונות?

ומה לגבי סכומי המזונות?
ביולי 2017 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון המכונה בע"מ 919/15 שיצר לראשונה חלוקה שווה של נטל המזונות במצבי משמורת משותפת מעל גיל 6. כיום כאשר הילדים מעל גיל 6 על ביהמ"ש לבחון את כלל הפרמטרים המשפחתיים (זמני השהות עם כל אחד מההורים, כושר ההשתכרות שלהם וכו') בבואו לפסוק סכום מזונות לאחד הצדדים.

צד אשר יבחן את הרצון או אי הרצון במשמורת משותפת בגלל השיקול הכלכלי יגלה מהר מאוד כי הדבר פוגע בתא המשפחתי כולו ואף יכול לפגוע בו בהליך המשפטי המתנהל.

קטגוריות
טיפים מעורכי דין

כתובה – זה אמיתי? אפשר לממש? כן, כתובה זה מסמך הניתן למימוש!

טוען רבני – דוד חסן  

כמה פעמים יצא לכם לשמוע דיבורים בסיגנון "כתובה זה של פעם" או "אף אחד לא משלם כתובה" ועוד כהנה וכהנה?
אז הנה בשבילכם שבירת מיתוס שהלך והתפרסם עם השנים בין אנשים בהליכי גירושין, אך קודם נציין את ההנחה הנכונה :
כתובה הינה שטר חוב גמור ולמי שלא מצליח להפנים או להבין את משמעותו של שטר חוב' אפשט את זה בצורה הכי ברורה:
כתובה היא צ'ק לכל דבר אמנם בלי תאריך אך עם שם המוטב וזמן לתשלום
נכון שבמהלך החיים המשותפים כל עוד בני הזוג חיים בהרמוניה אין לשטר כתובה ערך כספי כי תאריך פירעון כתובה הוא יום הגירושין או יום מיתת הבעל (פרט למקרים יוצאים מן הכלל בהם שטר הכתובה והסכומים המופיעים בו מקבלים תוקף ואף ניתנים לגביה בטרם הזמן האמור).


כתובה הינה מעין פוליסת ביטוח שבנויה מכמה חלקים, חלקה משמרת את הרכוש שהביאה עמה האשה קודם הנישואין (לרוב אין בזה שימוש בעת הזו) חלקה הוא סכום מסויים קבוע אשר כל בעל מתחייב לאשתו והמוכר בשם "עיקר כתובה" וחלקה הנוסף של הכתובה הוא התוספת שכל בעל קובע מרצונו החופשי בהתאם למצב רוחו ביום החתונה ומוכר בשם "תוספת כתובה"
ככלל כל אשה זכאית לכתובתה והכוונה לעיקר כתובה והתוספת ברגע שבעלה מגרשה למעט מקרים ברורים ומפורטים בהלכה היהודית, אם כן מה שאתם שומעים שאף אחד לא משלם כתובה אכן נכון בהרבה מקרים, אך הגורם לכך הוא לא התיישנות ההלכה או תוקף הכתובה אלא יכולת להיות לכך שתי סיבות עיקריות והן:
האחת – בני הזוג הגיעו להסכמה להתגרש זה מזו ובתוך ההסכמה הזאת יש גם הסכמת האשה לוותר ולמחול על זכותה לקבל כתובה העיקר והתוספת, לרוב נעשה הוויתור הזה כדי להשיג הסכמה על הגירושין ובמקרה כגון זה אכן לא ישלם הבעל את כתובתה ובלבד שהדבר מצויין בפירוש בהסכם הגירושין.
השניה – האשה הפסידה את כתובתה בהליך המשפטי עקב טענות מסויימות המפסידות לה זכות זאת וטענות אלו נתקבלו ע"י הרכב בית הדין גם במקרה זה לא ישלם הבעל את כתובת האשה.
אחרי שהבנתם שלא כל כך פשוט להיפטר מחיוב זה של כתובה מי יכול להמר על עניין כה גורלי המסתכם לרוב במאות אלפי שקלים ולא לקבל ייעוץ ולווי משפטי של טוען רבני מוסמך ומקצועי כדי להיפטר מתשלום זה?

לסיום אתן טיפ לשני המינים:
לגברים – סוף מעשה במחשבה תחילה! החכם לא נכנס למקום שהפיקח יודע לצאת ממנו ולכן לא להפריז בסכומים בכתובה כדי למצוא חן בעיני הסביבה והחברים, הם לא יהיו שם לשלם את הסכומים האלו ביום פקודה, ואם כבר עשיתם והכרזתם סכום דמיוני, לפחות תנו לפיקח (טוען רבני) שיוציא אתכם מהבור אליו נקלעתם.

לנשים – לא לוותר כל כך מהר על תביעת כתובה, אך לא למהר לתבוע אותה ויש לחשוב ולהתייעץ היטב מהן ההשלכות הכספיות והמשפחתיות של תביעתה. לצורך כך גם עליכן יש להצטייד בטוען רבני הבקיא בהלכות הנוגעות לחיוב כתובה, אשר ילווה וידריך מאילו טעויות להימנע על מנת לממש זכות זו.

דוד חסן – טוען רבני  

duduh220@walla.co.il

קטגוריות
בית משפט לענייני משפחה משמורת ילדים

קיום זמני שהות – זכות או חובה?

מה קורה כשאב אינו מגיע לראות את ילדיו במועדים הקבועים בהסכם הגירושים, או שהאם מונעת ממנו לראותם? 

בעבר היה נהוג לחשוב כי קיום זמני השהות בין הורה לילדיו הם זכות ולא חובה.

לאחרונה בתי המשפט למשפחה החלו להטיל על ההורים סנקציות כלכליות וקנסות על כל ביקור שלא מתקיים.

אבות אשר מתגרשים מוצאים עצמם עובדים הרבה יותר שעות שכן כעת עליהם לפרנס שני בתים ולעיתים אינם מגיעים לזמני השהות עם ילדיהם שנקבעו להם בפסק הדין או בהסכם.

קיום פסק הדין ככתבו וכלשונו הוא חובה ולא זכות, וזאת בנוסף לחובה הבסיסית של כל הורה להיות בקשר רציף עם ילדיו.

ומן הצד שני, ישנם הורים שהם בעלי המשמורת שלא מאפשרים להורה השני לראות את הילד ומסכלים את קיום זמני השהות בכוונת מכוון.

מניעת קשר בין הורה לילדיו כבר יכול לגלוש לתחום הניכור ההורי שלאחרונה אף נפסק בפסקי דין רבים כעוולה פלילית.

מדובר במגמה חדשה, שלפיה "קונסים" בתי המשפט את ההורה הסורר כחלק מהבנה כי הקשר בין הורה לילדו הוא חובה ולא זכות.

הדרך העיקרית להתמודד כיום במקרים שבהם הורים מפרים את הסדרי השהות היא להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ומכוחה לקבל סעדים כלכליים או סנקציות אחרות

השינוי במגמה שמובילים בתי המשפט גורם לשינוי גם בשלב ניסוח הסכמי הגירושים, ולעתים הסנקציות הכלכליות על צד שאינו מקיים את הסדרי השהות נכללות כבר בהסכם. סעיפי הסנקציה יכולים לכלול תשלום על כל ביקור שלא קוים.

בכל מקרה דרך המלך היא התחשבות בצד האחר וגמישות הדדית, כי היום אתה עסוק ולא יכול לשהות עם הילדים ומחר זו את שלא יכולה וצריכה את עזרתו.

דווקנות ונסיון לענישה הדדית בהכרח תביא להסלמת היחסים ויש לעשות הכל כדי להימנע מכך, אך לצערנו לעיתים אין ברירה אחרת, שכן טובת הילדים היא להיות בקשר מלא רציף וקבוע שם שני הוריהם.

קטגוריות
טיפים מעורכי דין

היתר לשקר

מאת: עו"ד אלפי אליהו שאולי

"תוציא את הטלפון מהאולם, מיד", אמרה השופטת לאב עם התחלת דיון בבית המשפט לענייני משפחה ערב פגרת הפסח. "למה? מה עשיתי? אסגור אותו. קחי אותו אלייך. אני לא מקליט אם חשבת שכך", ענה האב. "החוצה, תוציא אותו מיד", הרימה השופטת את הקול לעבר האב.

ראשית, מדובר בהפרה בוטה של בית המשפט את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק מגביל פגיעה בזכויות האדם. לפי פסקת ההגבלה, הבוחנת את מידתיות פעולת הרשות כלפי האזרח, אין בסמכותה של השופטת להפקיע מבעל דין חפץ אישי בעל ערך לרשות הכלל. אם חששה מהקלטה, שלא הייתה, הייתה מורה אותה שופטת על סגירת המכשיר.

האופן הלא מידתי של הפגיעה הוא בריונות שיפוטית לשמה, וזוהי רק דוגמה אחת למסכת העינויים העוברים אבות מתגרשים בישראל מצד רשויות החוק בישראל בכלל ומערכת בתי המשפט בפרט.

התנהלותה של שופטת זאת באולם בית המשפט אינה חריגה, כאמור, ויש לה משמעות. בתי המשפט מפלים גברים בהליכי גירושים ומתייחסים אליהם כאל חיות אדם שיש לרסנם, לחנכם בענישה שתביא לתשלום באופן בלעדי על גידול צאצאיהם.

במקביל, המערכת יוצרת מצב שבו הגבר לא יזכה לבלות עם ילדיו יתר על המידה, אם בכלל. כאשר נכנס אב לבית המשפט לענייני משפחה, באופן אוטומטי הוא "אשם". אמהות, לעומת זאת, עושות ככל העולה על רוחן.

אמהות משקרות במשפטי גירושים השכם והערב, בעזות-מצח, זאת למרות שהוזהרו לומר את האמת. מסירת עדות שקר בפני בית המשפט, אגב, היא עבירה שדינה עד 7 שנות מאסר לפי חוק העונשין. למרות זאת, בישראל יש לנשים היתר לשקר, ובית המשפט לא ינקוף אצבע נגדן.

התפיסה כי האישה היא החלשה כבר לא נכונה כיום. החולשה היא רק תחמושת נגד הגברים, המשלמים מחיר כבד בגין פטריארכליות מסורתית שכבר אינה רלוונטית.

 

לפני כשנתיים שונתה כליל הנחיה 2.5, שאותה הנהיגה השופטת בדימוס עדנה ארבל, עת כיהנה כפרקליטת המדינה. לפי הנחיה זו, אין להעמיד לדין נשים החוזרות בהן מעדות במשטרה, או שהוכח כי הן משקרות. מטרתה של ההנחיה הייתה לגרום לנשים שלא לחשוש להתלונן נגד בני זוגן. בפועל, ההנחיה הביאה למצב בו כל כמעט כל תיק גירושים בישראל מלווה בתלונות של אלימות מכיוונה של האישה כלפי בעלה.

מדובר בתלונות-שווא אותן ממציאות ו"מבשלות" נשים, בעצת עורכי דינן, על-מנת להכניס את בן זוגן לשעבר עם "גיבנת" להליך המשפטי. בכך דואגות נשים לזכות ביתרון טקטי בהליך. האב מתעסק בהוכחת חפותו ובינתיים מורחק מילדיו, עובר מעצר משטרתי, מתקשה להמשך בשגרת יומו ועושה הכול כדי להשיב את חייו למסלולם. ברקע מונצח מצב בו האב הופך להיות פחות דומיננטי בחיי ילדיו, וכפועל יוצא מזה נושא במזונות מוגדלים עליהם.

אף שבמארס 2016 עוקרה ההנחיה, בפועל דבר לא השתנה. המשטרה והפרקליטות ממשיכות בנוהג המתיר לנשים לשקר, ותעשיית תלונות-השווא חייה ובועטת.

השופט אסף זגורי, סגן הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה במחוז צפון, אמר לאחרונה בכנס של לשכת עורכי הדין, כי 99% מהנשים שנבדקו בבדיקת פוליגרף בבית המשפט לענייני משפחה, נמצאו דוברות שקר.

השימוש בפוליגרף קיים כצורך דחוף לבירור אמיתות הטענות בבקשות לצווי הגנה. בית המשפט נדרש לבקשת האישה לדון באופן מיידי, לאחר תלונת האישה על אלימותו ומסוכנתו של האב במשטרה. הדיון הוא על הרחקת האב מאם ילדיו, האב מילדיו ומביתו.

לדברי זגורי, הדיון בבקשות לצווי הגנה הוא אחת הרעות החולות שתוקעות את הדיון בתיקים בבתי המשפחה, בשל דחיפות הטיפול בהם. כך שמעבר לנזק האישי הנגרם לאב, ישנו נזק מצרפי כבד המביא לסחבת בבתי המשפט – ועל כך משלם הציבור כולו.

זגורי נחשב לשופט אמיץ. אין רבים כמוהו שאומרים בריש-גלי את מה שברור לכל, כולל לשופטי ישראל: רשויות המדינה מעבירות את הגברים המתגרשים בישראל שבעה מדורי גיהינום, ומנגד מלטפות נשים שלא בצדק. הגיע הזמן שבתי המשפט יטילו פיצויים כספיים כבדים נגד נשים משקרות ויוקיעו את התופעה.

למרות זאת, יש אור בקצה המנהרה. השינוי המתבקש לשוויון הורי, הכולל את ביטול חזקת הגיל הרך ושוויון בנטל המזונות לפי הכנסה וזמני שהות – הוא רק עניין של זמן. על אף שבמושב הכנסת הנוכחי ככל הנראה לא תעלה הצעת חוק שתבטל את חזקת הגיל הרך, מגובשות יוזמות פשרה לצמצומה.

 

קטגוריות
פסקי דין

האם צהרון נחשב כחלק מהוצאות חינוך? ביהמ"ש קבע שלא.

מערכת גירושים – ישראל  

רבים נוטים לטעות ולהטעות באומרם כי ההוצאה של צהרון נחשבת כחלק מהוצאות החינוך שבהם מחויבים הצדדים להתחלק.

אך לא כך הדבר.

צהרון איננו נחשב כמסגרת חינוך אלא מסגרת "השגחה" על הילדים לאחר בית הספר.

תשלום בגין צהרון כחלק ממחציות יכול לחייב אך ורק כאשר נקבע מפורשות בפסק הדין או בהסכם בין הצדדים.

 

פס"ד של כבוד השופט אסף זגורי ( תמ"ש 45473-07-17) דן בעירעור של אב שחויב על ידי רשמת הוצל"פ בתשלום צהרון.

רשמת ההוצאה לפועל חייבה את האב בתשלום מחצית הצהרון ועל כך הוגש ערעור לביהמ"ש לענייני משפחה, המערער טוען כי לשון ההסכם ברורה ואינה כוללת את המילה צהרון, ועוד הוא טוען שגם פסיקת בית המשפט מלמדת כי המילה צהרון אינה יכולה להיכלל תחת הוצאות החינוך.

 האב טוען כי הרשמת חרגה מסמכותה במתן ההחלטה עת ניתנה ללא שמיעת ראיות וללא שהיא מוסמכת להוסיף להסכמות הצדדים שאושרו על ידי בית המשפט פרשנות החורגת מלשונן.

עוד הבהיר שהרשמת פירשה את ההסכם ככולל הסכמה לחיוב האב בהוצאות הצהרון מאחר שלהשקפתה, חיוב בצהרון נכנס בגדר "הוצאות חינוך ושכר לימוד" בהן התחייב המערער להשתתף. בכך לדבריו היא טעתה.

כבוד השופט זגורי קבע כי הרשמת למעשה פירשה את ההסכם שבין הצדדים ככזה הכולל הסכמה לחיוב של המערער בהוצאות הצהרון, לתפיסתה חיוב בצהרון נכנס בגדרן של הוצאות חינוך ושכר לימוד בהן התחייב המערער לשאת באופן יחסי (מחצית).

בית המשפט קבע כי הרשמת שגתה וגם כי חרגה מסמכותה.

יש פסיקה הרואה בצהרון "דמי טיפול" ולא הוצאה חינוכית. הוצאות חינוך מתייחסות בדרך כלל לאגרות בית ספר, ספרי לימוד, ציוד, חוגים, קייטנות ושיעורי עזר בעוד ששהיית ילדים בצהרון אחר הצהריים אינה "לצרכי חינוך" אלא נועדה לאפשר להורים לעבוד, כך שמדובר בצורך של הורים ולא של הילד. לכן באם אין הסכמה על רישום לצהרון ועל תשלום משותף, אין הצד האחר מחויב להוצאה זו. (כאמור לעיל רק במידה והעיניין לא נרשם במפורט בהסכם או בפסק הדין).