חודש: דצמבר 2020

ערעור של אישה שהגיע לפתחם של הדיינים הרב שלמה שפירא, הרב צבי בן יעקב, הרב דניאל אדרי מבית הדין הרבני הגדול בירושלים עורר מהומה רבה והטחת האשמות קשות של בית הדין כלפי בית המשפט העליון.

הערעור עסק בתיק משפחה די סטנדרטי שבו האב ביקש מבית הדין האזורי להפחית מדמי המזונות שהוא משלם מידי חודש לידי גרושתו מהטעם שהוא מקיים משמורת משותפת מלאה בפועל והוא זן ומפרנס את בנותיו באופן ישיר כשהן איתו ואין בידיו לשלם עליהן גם כשהן נמצאות אצל אימן.

האב טען כי מן הצדק שגם אימן תזון את בנותיה בטח כאשר מצבו הכלכלי התדרדר ואין בידו לשלם לה כל חודש 2400 ש"ח.

ביה"ד הרבני האזורי נענה חלקית לדרישתו של האב והפחית את דמי המזונות ל 1500 ש"ח עבור שתי בנותיו זאת בהסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (בע"מ 919/15 משנת 2017) אשר קבעה כי יש להטיל  גם על אימהות את  החובה לזון את ילדיהן.

אלא שבערעור שהגישה האם לבית הדין הרבני הגדול יצאו הדיינים חוצץ כנגד ההחלטה של בית הדין האזורי "ועל הדרך" גם הטיחו ביקורת קשה בשופטי בית המשפט העליון שהם פירשו את ההלכה לא נכון: 

"לצערנו ולבושתנו, בית המשפט גילה פנים בתורה שלא כהלכה וקבע על פי הבנתו שחיוב האב והאם למעלה מגיל שש, שהוא מדין צדקה, שווה. וכבר האריכו בכמה פסקי דין שלקביעה זו אין שורש בהלכה, ואין להשוות את השונים, וכפי שביארנו. ולפיכך תמוה בעינינו מה שנאמר בהחלטת בית הדין מיום ז' באדר תש"ף (3.3.20) "ובמיוחד כשעל פי פסיקת בג"ץ החדשה במקרה כזה האב פטור לגמרי מתשלום מזונות ילדים" – וכי תורה שלמה שלנו צריכה תיקון ולהסתמך על מה שפירשו שלא כהלכה את דין התורה?"

הדיינים קבעו שבית הדין האזורי טעה כשהסתמך על ההלכה של בית המשפט העליון שסותרת את דין התורה. "חובה עלינו להבהיר מושכלות יסוד שמשום מה נתעוותו בשנים האחרונות",  "האב הוא שחייב במזונות ילדיו על פי הדין ולא האם".

ולמעשה ביטלו את פסיקתו של בית הדין האזורי והחזירו את החיוב של האב לסך של 2400 ש"ח (כאשר משכורתו נאמדת בסך של 6500 ש"ח), ובכך למעשה גזרו עליו ועל בנותיו חיי עוני במחצית השבוע שהן איתו, וכל זאת רק בגלל שלטענתם ההלכה שקבע בית המשפט העליון נוגדת את פרשנותם לדין התורה.