לפי ד"ר גרגורי ל. יאנץ (Gregory L. Jantz Ph.D) כשהורה רותח מזעם מכה את ילדו המתמרד, בהשתמשו בכוח, באנרגיה ובזעם של אדם בוגר, במטרה לגרום נזק – אנו ממהרים להוקיע התנהגות שכזו ומתייגים אותה כהתעללות גופנית. אך מה אם ההורה המשתמש בסרקסטיות (לעג מר) של אדם בוגר ובסמכות שלו כדי להשפיל, להקטין וללגלג על ילדו המתמרד? אמנם, יד לא הונפה, אין חבורות, אין חתכים, אך הילד הזה נפגע רגשית וחברתית.
מול מתעלמים סמויים אין כל "נקודת אחיזה": שום הוכחה וודאית בשטח, אפילו לא של מבט. האמירות הן דו-משמעיות כך שגם אם "בטעות" נאמר משהו שנשמע כחד- משמעי ובו במקום מנסים לברר זאת עם המתעלל/ת, הם בד"כ יסבירו את דבריהם כ"הלצה", כ"הומור", כ"הקטנה מחיבה" והקרבן יואשם בחוסר חוש הומור או בהעדר יכולת להבין חיבה מהי… ואם מסבים את תשומת ליבם לכך שהביקורת והביקורתיות הכרונית שלהם פוגעת, תוקפנית או מעליבה, מואשמים בחוסר יכולת להבחין בין ביקורת בונה להורסת, או בכפיות תודה כלפי ניסיונם ה"כן" לנסות ולשפר אתכם ואת ביצועיכם.
בהתעללות רגשית סמויה המתעללים נינוחים, רגועים ומשדרים "שפיות ושיקול דעת" זחוחים, בעוד הקרבנות בד"כ משדרים בלבול, חוסר ריכוז, היפר-אקטיביות, חרדה, חששות, עצבנות… כלומר, שבהשוואה למתעלל/ת כל קרבן "מתוייג" ע"י אחרים ואף מתייג את עצמו כ "מעורער" ברמה כזו אחרת, כ"שונה" או "מפגר" מאשר כל מי שהיו לו אתו אי-פעם קשרים חברתיים… איך ניתן להסביר למישהו מה חווים ו/או עם מה מתמודדים בקשר, אם אין שום הוכחות או עדויות חד משמעיות? כיצד ניתן לשכנע אדם אחר, אם הקרבנות עצמם נמצאים בפקפוק כרוני וחוסר וודאות? (הבנתי נכון? שמעתי נכון? אני זוכר/ת נכון?)???
הרי "לא יעלה על הדעת" שמישהו, שכה אוהבים הוא מתעלל מסוכן ו/או בעל הפרעת אישיות מוגדרת ומאוד אמיתית. כל מוח אנושי, מתקשה להפנים זאת,
עצם הרעיון הוא בלתי נסבל על הדעת!
חומרת הפגיעה של התעללות רגשית סמויה מושתתת לא רק על ההתנגשות המחשבתית רגשית של הקרבנות (הדיסוננס הקוגניטיבי), אלא גם על מצב כרוני של חוסר וודאות!
"לפחות" בהתעללות רגשית גלויה וישירה יש וודאות!
וכשמדובר בחוויות של התעללות רגשית סמויה בילדות, בהעדר חוויות רגשיות בריאות בקשרים עם ההורה השני, או עם דמות סמכות משמעותית קרובה ואוהבת אחרת, ספק אם ניתן למחות את חותמה ממאפייני האישיות שהתהוו אז. ולא פחות חמור, ספק אם איזשהו אדם בוגר/מבוגר יצא להגנתכם.
כדי להחלים את הדעת (בלועזית "קוגניציה"), יש לנקוט צעדים מגמתיים ומכוונים. מאחר שכל העיוותים שחלו בתהליך ההפנמה הם תוצאה ישירה של התעללות רגשית בילדות, יש "ליישר קו" עם המציאות בצורה מודעת ומכוונת. לנוכח העובדה שקוגניציה/דעת בנויה משילוב רב של גורמים. הרי די אם אחד מהם נפגע מהתעללות בילדות, כדי "להצדיק" סידור ו"עימוד" מחדש של כולם מול המציאות. מקור הדעת נובע מהמחשבות ולכן לכל מחשבה שעולה בדעתכם, חשיבות חיונית.
התנגשות מחשבתית-רגשית (דיסוננס קוגניטיבי), היא מצב חרדתי, בה האדם מחזיק בשתי מחשבות סותרות בו זמנית. מחשבה אחת יכולה להיות מושתתת על רגש בעוד השנייה על "היגיון".
לדוגמא, אם מישהו חווה בילדות התעללות רגשית, הוא/היא עשויים לגדול עם האמונה, שלא ניתן לסמוך על אף אדם. ומה שקורה כשאדם כזה נמצא בחברת אנשים אמינים באמת, המציאות בשטח מתנגשת עם האמונה שלו. ההתנגשות המחשבתית הזו גורמת לתחושת אי נוחות פנימית. ואז, במקום להיפטר מהאמונה המוטעית שכל בני האדם אינם אמינים, הוא עשוי להתרחק מחברת אנשים אמינים, ולהעדיף את חברתם של אנשים בלתי אמינים, התואמים את אמונתו. אחד האתגרים בהחלמה מהתעללות רגשית בילדות טמון בהתנגשות המחשבתית הזו בין האמונה שנוצרה בילדות לבין המציאות בעולם הרחב שמסביבנו. החלמת הדעת מתרחשת כאשר מתקיים "עדכון" של הנתונים הלא בריאים מהילדות ומחוויות ההתעללות שבעבר, לנוכח הנתונים בשטח, המאפשרים לחוות חוויות טובות בהווה ול"עדכן" אמונות שנבעו מסביבה "עויינת".
"אתם לא טיפשים!", טוען ד"ר יאנץ, "לאורך כל השנים הופתעתי לגלות שהרבה מאוד אנשים מצליחים, אינטליגנטיים, בעלי יכולות אינטלקטואליות גבוהות, נושאים בקרבם את זרע הפקפוק ביכולותיהם. רק בגלל שבילדותם אמרו להם שהם טיפשים/מטומטמים או התייחסו אליהם כאל טיפשים. וגם אם הם נלחמו בלהט כנגד האמירות הללו, וההתייחסות הזו, הם עדיין מבועתים מהאפשרות שהשקר הזה הוא בעצם אמת.
"אתם לא בסכנה! כל מי שעבר התעללות רגשית בילדות "מתוכנת" לצפות לסכנה. מי שעבר התעללות רגשית בילדות עבר התניות להגיב אינסטינקטיבית כדי להימנע, לנסות להימנע מכאב, או לשרוד אותו. למצבי סכנה כללים משלהם-ובעצם למצבי סכנה אין כללים, למעט למצוא כל דרך לברוח ולשרוד".
אם אתם באמת מאמינים שאתם חפץ חסר או פחות ערך, לא תטרחו להשקיע כל כך בעצמכם ובעתידכם. אף אחד מעולם לא התאמץ למענכם? מעולם לא התאמצתם או השתדלתם לקידום עצמכם?". כנראה שאתם קורבנות להתעללות רגשית.
"לא נגזר עליכם להישאר קרבן! – התעללות רגשית בילדות מקבעת תחושה פנימית של חוסר ישע. קיים סיכוי שהתחלתם לראות את עצמכם כנלחמים בכוחות חזקים מכם, שנחושים לראות במפלתכם, ללמד אתכם לקח, 'להעמיד אתכם במקומכם'. אולי כבר התחלתם להאמין שכל העולם נגדכם… אפילו הקב"ה… והחיים עצמם…"
כדי לגרום לשינוי ולהחלמה עליכם לבדוק, לברר ולדעת לנטרל/לדחות כל מחשבה ואמונה בה אתם דוגלים, אפילו אלו שלדעתכם הצילו אתכם בילדותכם, או לפחות הגנו על שלמותכם ושגם כיום ניתן להשתמש בהן. כל מחשבה ואמונה בריאה אמורה לתמוך בעצמה, מתוך הלך רוח מחשבתי ונקודת מבט בריאים וחיוביים על העולם.
בשל הקשר בין החוויות והרגשות שלנו, מי שעברו התעללות רגשית בילדותם צריכים להיות ערים לאפשרות של בעיות בריאות (גופניות), שניתן לשייך לרמות המתח, הלחץ והחרדות שהם עדיין נושאים איתם מהילדות.
בהליכי גירושים ילדים רבים נתונים לקונפליקטים בין שני הוריהם ויש לשים לב שהתעללות רגשית לא הופכת לכלי התנגחות הדדי.
