מערכת גירושים ישראל
בפס"ד שפורסם לאחרונה (עמ"ש 20-05-25108 צ' נ' נ') דנו בבית המשפט המחוזי בעניינו של זוג אשר האישה ברחה מבעלה לבית משפחתה בדרום הארץ במרחק של כ 130 ק"מ מביתם המשותף.
השופטים סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי ואספרנצה אלון החליטו לקבל את עירעורה של האישה על פסק דינו של בית המשפט למשפחה שקבע כי עליה לחזור ולגור בקרבת מקום מגוריהם הקודם (חיפה) עד למרחק של כ 30 ק"מ מביתו של האב.
בערעור שהגישה האם היא טענה כי בית המשפט סטה מהמלצות התסקיר ללא סיבה מוצדקת תוך התעלמות מכך שהרקע שהוביל למעבר הוא האלימות שסבלה מצד האב, עוד היא טענה כי הילדים גרים בדרום כבר מספר שנים, והמעבר יעקור אותם מהסביבה המוכרת להם, וכי הסדרי השהות עם האב מתקיימים כסדרם.
האב לעומת זאת ביקש מבית המשפט שלא להתערב בהחלטה שהתבססה על טובת הילדים לקשר הדוק עם שני ההורים תוך שציין בית משפט הוא לא "חותמת גומי" לתסקיר. האב טען כי האם קרעה את בתו מעולמו על לא עוול בכפו, וכי הוא נדרש לנסיעות של יותר מ-260 ק"מ כדי לראות את ילדיו.
השופט סארי ג'יוסי מצא שבית המשפט למשפחה טעה כשסטה מהמלצות התסקיר אף שלא נפל בהן פגם או טעות:
"בית משפט קמא מצא להתעלם מהמלצות העו"ס בתסקיר האחרון ולא לקבלן. אומנם באפשרות הערכאה השיפוטית לסטות מהמלצות התסקיר, אולם לדידי לא הוצגו טעמים נכבדים בעלי משקל ממשי אשר יצדיקו זאת, ואף נדגיש כי העו"ס לא נחקרה על תסקירה. "
"בית משפט קמא לא מצא כי נפל פגם באופן קבלת ההחלטות של העו"ס, כי הנייטרליות שלה נפגמה או כי קיים פגם של ממש בהליך הסקת המסקנות, אלא שלשיטתו עצם הקביעה שאינה מורה למערערת לעבור ולגור בעיר חיפה או בסביבתה היא הפגומה מאחר והיא אינה לוקחת בחשבון את ההנחה כי טובת הקטינים הינה לגור לצד שני הוריהם. במילים אחרות, לעמדת בית משפט קמא, המלצות העו"ס מתמקדות אך בטובת המערערת – האם, ובהליך השיקום שנערך באשדוד, ולא באינטרסים של הקטינים שטובתם הינה בקיום קשר עם שני הוריהם."
כלומר באופן מדהים בית המשפט המחוזי קובע כי יש לבטל את פסק הדין של בית המשפט למשפחה מכיוון שלא קיבל את עמדת המומחה שמינה ולא נימק את סטייתו מההמלצות.
אז האם בית המשפט המחוזי מבקש מהשופטים בבתי המשפט למשפחה אכן להיות "חותמת גומי"?
