כיצד משפיע ניכור הורי על הילדים?

מהי תסמונת ניכור הורי?

תסמונת ניכור הורי הינה פגיעה רגשית שנזרעת ומושרשת בילדים בגיל הרך. היא "מושרשת" ומטופחת לאורך שנים, ע"י הורה פתולוגי בעל/ת הפרעת אישיות או נרקיסיסטית או גבולית – כפועל יוצא של אישיות ההורה הפתוגני (ובלי כל קשר לפרידה או גירושין).

היא נשארת במצב "רדום" עד למצב של לחץ רגשי משמעותי על הילד/ה. לחץ זה יכול להיות פרידה או גירושין, אך גם יכול להיות כל מצב אחר של לחץ (שריפה, שיטפון, אבדן ועוד).

ללא טיפול ניכור הורי מרסק את רוחם ואת מהותם של נפגעי התסמונת לכל חייהם (גם כבוגרים), מעכב ומונע מהם כל אפשרות לחיים נורמטיביים, תחושות של הצלחה, תחושות סיפוק, קשרים חברתיים ומשפחתיים אותנטיים, קשרים זוגיים ראויים… וכמובן מונע מהם לתת ולקבל אהבת אמת מההורה האותנטי.

במקביל לה, מפתחים מתפתחים בילדים תופעות של   PTSD  (לחץ פוסט טראומטי) וסינדרום שטוקהולם כלפי ההורה הפתוגני, ה"מלוות" אותם למשך כל חייהם ומתבטאות ביחסיהם אל ועם דמויות סמכות, ערך עצמי מעורער ופגום, תהליכי קבלת החלטות לא מספקים, נטייה להלקאה עצמית ועוד.

השיטה "המועדפת" על הורים פתוגנים היא שיטת העמעום  GASLIGHTING  וסגנון יישומה תלוי בסוג הפרעת האישיות הספציפית.

לפי רייאן תומס, מי שהיה ילד מנוכר לאביו 20 שנה בקירוב (!), קיימים 3 הבטי-מפתח שילדים מנוכרים חווים:

1. יש מי ש"מפקח", בודק ומנתב את חייהם והחלטותיהם (ולכן מבקשים מ"הם" רשות, חיזוקים ואישורים).
2. חשים מחוייבות כלפי מי ש"מנתבים" (ההורה הפתולוגי וכל מי שתומכים ומחזקים את עמדותיו בתוך המשפחה). לכן הילדים מבקשים ומקבלים ייעוץ רק מ"המנתבים".
3. חשים איום ופחד כרוני של אבדן כל המוכר להם 24/7 (לנוכח אמירות ושידורים של מי "שתמיד לצידם", כגון: "עשה/י מה שאת/ה רוצה", "לא מעניין אותי", "את/ה מאכזב/ת אותי/אותנו…).

המידע המתועד והמקצועי בתחום הוא ענף: ילדים שנפגעו מתסמונת ניכור הורי ונמנע מהם לתת ולקבל אהבה מהורה, הם בעלי ערך עצמי ירוד, עם נטייה לשנאה עצמית, העדר אמון, דכדוך ודכאונות ואפילו נטייה להתמכרות.

תחושת השנאה העצמית נובעת מתחושת האשם הכבדות שהם נושאים בתת-מודע בשל בגידתם בהורה שנוכר/ה. הדכדוך ותחושת הדיכאון נעוצים בתחושת העדר ואבדן האהבה של אחד מהוריהם ואף חוסר אפשרות להתאבל על כך, או אף לדבר על ההורה שאבד.

פחדים, חששות ואפילו שנאה כלפי הורה אינם רגשות או תגובות טבעיים של ילדים, אלא נרכשים/"נלמדים". כל הטורה, שמלמד את ילדיו לחשוש, לסלוד, ואף לשנוא את ההורה השני, מסכן את בריאותם הרגשית והנפשית (לא פעם, כולל השלכות של פגיעה בבריאותם הגופנית).

לפי ד"ר אדוארד קרוק, ילדים הסובלים מתסמונת ניכור הורי, פגועים ברמה זהה לזו של ילדים שגדלו באזור מלחמה ואולצו לירות ולהרוג. או ילדים שנחטפו והחלו להזדהות עם חוטפיהם, כתגובת הישרדות (סינדרום שטוקהולם), חרף רמת ההתעללות שהם חווים בקשר.

בכל מצב של התעללות רגשית סמויה, "למידת" ורכישת רגשות שליליים כלפי הורה, מתבצעת על רקע טפטוף איטי לאורך זמן (שטיפת מוח) של שקרים ומניפולציות רגשיות. ואם בני אדם משכילים, נבונים, מבוגרים ובוגרים מתקשים לזהות את העובדה שהם נמצאים בקשר של התעללות רגשית סמויה (כולל אנשי מקצוע שלא מצויים בתחום), אז מה הסיכוי שילדים, שגדלו באווירה שהסיתה אותם מילדות, אי פעם יוכלו לזהות זאת ולפנות לטיפול? כי במקרה של ניכור הורי, שטיפת המוח מתחילה בגיל הרך, בו ילדים חסרים את הכלים לאימות ולעימות. כל ערך ואמיתות שהיו להם משתבשים: הם לומדים שהם "טעו" בלחשוב שאמא או אבא באמת אוהבים אותם… הם חדלים להאמין בעצמם וביכולותיהם המולדות והטבעיות להבחין בין מה רצוי להם ומה לא. מי לטובתם ומי נגדם. קשריהם החברתיים ואיכותם מדלדלים עם השנים וכנ"ל כל קשר משפחתי או אחר שאינו "תומך" בעמדות ההורה המסית/ה.

שיטת הטיפול המועדפת בניכור הורי הינה שיטת הטיפול האינטגרטיבית של הורים וילדים. הווה אומר, ליווי וטיפול משולב של ילדים והורים. מעין "גישור", כאשר המטפל/ת מהווים מגשר/ת. לצורך כך, ומעבר לעובדה המצערת שמספר המגשרים המקצועיים, המטפלים בתחום, הוא זעום, קיימת חובה על כולם לחתום על וויתור סודיות.

לפי ד"ר בייקר להלן סימנים לקיום ניכור הורי בילדים:

1. דעות שליליות קיצוניות כלפי הורה "המטרה", כולל הכחשת ו/או שיכחה של חוויות חיוביות משותפות וחוסר עניין ו/או נכונות להשקעה בשיפור הקשר.
2. סיבות אבסורדיות ו/או גחמתיות לכעס על הורה "המטרה".
3. ראיית הורה אחד כטלית שכולה תכלת ואת השני/ה כמקור כל רע.
4. צידוד מוחלט בהורה המועדף/ת, לא משנה מה הם אמרו או עשו.
5. העדר תחושת חרטה על פגיעה בהורה הדחוי/ה.
6. התעקשות על כך שלדחיית הורה "המטרה" אין קשר לעידוד מצד ההורה המועדף/ת, למרות שההשפעה שלו/ה ניכרת.
7. חזרה על המילים של ההורה המועדף/ת, גם מבלי להבין את משמעותן.
8. הופכים לקרים ומנוכרים כלפי חברים ובני משפחה של ההורה הדחוי/ה.

עם הזמן כל יכולת הפרשנות של נפגעי תסמונת ניכור הורי משתבשת, הן כלפי הורה המטרה והן כלפי עצמם. שיבוש זה "מלווה" אותם לאורך כל חייהם ומונע מהם לממש את הפוטנציאל שלהם, את חלומותיהם, את רצונותיהם הטבעיים.

בבוא היום הסיכוי שהם ייבחרו בבן/ת זוג מתעללים רגשית (כי זו צורת התקשורת אליה "התרגלו" וזו הדרך של התת-מודע שלהם לנסות לפתור בבגרות את הכאב הבלתי פתור מילדותם).

ילדים אלה לעולם לא יהיו בטוחים בטיב ובאיכות החלטותיהם ובוודאי שלא שלמים איתן.

בהנחה שאתם ההורה האותנטי, אין מצב שאתם מאחלים לילדיכם חיים שח חוסר שביעות רצון והעדר תמיכות חברתיות ומשפחתיות אמתיות ואותנטיות. אין מצב שתמנעו תחושות אושר אמתיות מילדכם, או שאתם מאחלים להם להקים משפחה עם בן/ת זוג שמיומנים בהתעללות רגשית ברמה זהה לזו של ההורה המסית/ה.

לכן, חשיבותו של טיפול כה קריטית. אין המדובר בתופעה חולפת אלא בתופעה שמשפיעה על כל הבט של המשך חיי ילדכם, עד בכלל, כולל בשיבתם.