מערכת גירושים ישראל
כבוד השופט ארז שני שופט בית המשפט לעינייני משפחה בתל אביב דן בערערו של אב על החלטה של הרשמת מירלה ביננפלד.
הערעור נסוב סביב הסיפור על אישה שפתחה תיק הוצאה לפועל נגד אבי ילדיה והחלה לנקוט בו הליכים רק אחרי יותר מעשר שנים. האב טען שניתן לגבות רק שנתיים אחורה, זאת לפי סעיף 11ב לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות.
בפסה"ד הוא הופך החלטה של רשמת הוצל"פ , שהתירה לאישה לדרוש בתיק הוצאות אותן הזניחה במשך 16 שנה, באומרו כי תיק הוצל"פ אינו תוכנית חיסכון.
השופט שני קבע שהרשמת ביננפלד מתעלמת מחקיקה שקובעת שלא ניתן לגבות מעל שנתיים אחורה אלא ברשות בית המשפט והמפסיקה העדכנית. הוא טוען בתוקף שהיא מסתמכת על פסיקות בנות ארבעים שנה אך מתעלמת מפסיקה עדכנית ומחובתה לפסוק לפי השוויון. הוא רואה בהתנהלותה כזו שלקחה סמכויות לא לה ומגנה את דרכה:
"אך רשמת ההוצאה לפועל היא, לשיטתה, פטורה מהן משל היו אלה אין ואפס"
"פסק דינה של כבוד הרשמת אינו עולה בקנה אחד עם הנהוג ברוב רובה של מדינת ישראל, גם לא עם עקרונות היסוד שציינתי לעיל" (כוונתו לשוויון).
לפי פסק דינו רשמת ההוצאה לפועל הודיעה כי מבחינה משפטית היא כפופה לבית המשפט העליון בלבד ועד שזה האחרון לא יטרח וישנה פסיקותיו – אין זה משנה מה עושה המערכת המשפטית.
השופט הפך את החלטת הרשמת וקבע כי האישה תגיש לבית המשפט בקשה מפורטת בה היא מבקשת את אישורו של בית המשפט לפתוח את ההליכים כנגד האיש.
השופט אמר: "תיק הוצאה לפועל אינו "כלי" להתעמרות – לא מצד החייב כלפי הזוכה ולא מצד הזוכה כלפי החייב. צריך אדם לדעת מתי יש סוף לדברים"
השופט מתח ביקורת חריפה על הרשמת וציין שאילו זו הייתה אשמתה של האישה הוא היה פוסק הוצאות בסך 20,000 ש"ח (נפסקו רק 3,000): "לתחושתי הזוכה "ביקשה" וכבוד הרשמת "נתנה".
* נציין בהערת אגב כי הרשמת מירלה ביננפלד "זוכה" להאשמות ולתלונות רבות מקרב מתדייניה, לאחרונה אף הוגשו מס' תלונות רשמיות למנהל רשות האכיפה, הממונה על הרשמים ואף לנציב תלונות הציבור כנגדה.
