מערכת גירושים ישראל
בית הדין הרבני בחיפה בהרכב של הדיינים הרב אברהם מאיר שלוש – ראב"ד, הרב אפרים בוגרד, והרב בן ציון טופיק דנו בסוגיה במסגרת תביעת כתובה של אישה כנגד בעלה כאשר זו תבעה כי על הבעל מוטלת החובה לשלם את כתובתה מהטעמים שבעלה לא תמך בה כאשר זו עברה תקופה קשה של התמודדות נפשית עם הולדת בנם התינוק (דיכאון לאחר לידה), ואף טענה כי לא רק זאת אלא אף הוא בגד בה במהלך תקופה זו.
הבעל מנגד פקפק בטענת האישה אודות מצבה הנפשי, ולטענתו "ניתן לקבוע באופן מוחלט כי האישה הפכה את קשייה 'כקרדום לחפור בו' עד כדי התעללות של ממש"
לדבריו לא קיימו יחסים שנתיים. האישה הטיחה בו פעמים רבות על רצונה להתגרש והוא ניסה להציל את התא המשפחתי והציע לפנות לטיפול זוגי, אך נתקל בסירוב מצידה.
לטענתו, האשה הגישה נגדו תלונת שווא למשטרה והוא הורחק למשך 14 יום מביתו. לדבריו האישה עשתה זאת לאחר שגמלה בליבה החלטה סופית להתגרש.
ורק לאחרי שנפתח תיק ישוב הסכסוך, התקיים מפגש אישי משמעותי בינו לבין בת זוגו הנוכחית, זאת בעת שכבר היה ברור שפני בני הזוג בוודאות לגירושין.
לעניין הדיכאון שחוותה האישה אמר בית הדין כי "אי לכך כיון שמצבה הנפשי ככול מחלה שעל זה נאמר 'נסתחפה שדהו', ולכן היה מקום לומר כי הנתבע חייב בכתובתה."
אך בית הדין בבואו לפסוק בעניין זכאותה של האישה בכתובה התעכב על התלונה במשטרה שהגישה האישה וקבע כי העובדה שהתלונה אשר נסגרה בעילה של חוסר אשמה יחד עם העובדה שהאישה זנחה את הטיעון של האלימות שלכאורה הייתה בסיכומיה מעידים כי זו הייתה תלונת שווא שמטרתה להשיג יתרון משפטי.
על כן פסק בית הדין כי דינה של התביעה להידחות מהטעם שאישה אשר מעלילה עלילת שווא על בעלה עוברת על הדת.
"הטחת אשמה ותלונת שווא המסבכת את נשוא התלונה בפלילים ומרחיקה אותו מהבית הינה חציית קו אדום שלא יכול להתקבל על הדעת, ובפרט בין בני זוג, תהיה מערכת היחסים ביניהם אשר תהיה."
בית הדין אף הרחיב את נימוקיו לעניין תופעת תלונות השווא בעולם הגירושים:
הגשת תלונת שווא היא אחת התופעות המכוערות בהליכי גירושין, לעתים נעשות על ידי עצת עורך הדין, עצת אחיתופל. תמצית תלונת השווא – למדר, לערר, לפגוע בביטחון ולנטרל את נושא התלונה מיכולתו לתפקד כאדם, איש משפחה ואף לפגוע בפרנסתו. האדם מורחק מביתו מילדיו עוד לפני הבירור בנושא. לעתים עובר נשוא התלונה משפט ציבורי על ידי משפחתו, סביבתו החברתית, מקום עבודתו, ובית הדין נוכח בכמה מקרים שנדונו בפניו שהדבר היווה פגיעה אנושה וקשה בחייו, גם כאשר שמו מזוכה לאחר מכן נוסף לכל זה, תלונת שווא פוגעת ציבורית בכאלו שתלונתם אמיתית וכנה ויש חשש לשלומם, שהאמונים על שמירת החוק והסדר מראש לעתים מתייחסים בקהות חושים בתלונות על אלימות, ושלא באשמתם כיון שחווים בעבודתם תלונות שווא מרובות, כמשל הידוע על הרועה הקורא "זאב!" "זאב!".
