מערכת גירושים ישראל
בבית המשפט בירושלים ניתן פסק דין ע"י כבוד השופטת מיכל דבירי – רוזנבלט בעיניינם של זוג הורים לקטינה כבת 10.
האב הגיש תביעה להעברת המשמורת של הקטינה אליו בטענה כי מאז הגירושים בשנת 2013 ועד לימי הגשת התביעה האם מסכלת את המפגשים בינו לבין בתו ואף מסיתה אותה כנגדו ומנסה ליצור ניכור הורי.
אל טענותיו הצטרפו העו"ס מטעם הרווחה שדיווח כי קו ההתנהגות של ניכור הורי ממשיך, ונשמעות מפי הקטינה אמירות כנגד האב, אלימותו ומסוכנותו – אמירות היוצאות פיזית מפיה של הקטינה אך למעשה זהו דיבורה של האם היוצא מפי הקטינה, ועל פי הלך רוחה של האם.
וגם הפסיכיאטר שמונה קבע כי קווי האישיות המאפיינים אותו אינם משפיעים על התייחסותו לבתו, ומצא כי התייחסותו לבתו הינה נורמטיבית. לעומת זאת, באשר לאם קבע המומחה, והדברים מדברים בעד עצמם: "אלמונית – הנבדקת סובלת מהפרעה סכיזוטיפלית. ההפרעה הזאת מתאפיינת דפוס בהתנהגות לא שגרתי ובסטיות בחשיבה וברגש. הטיפול המומלץ להפרעה הוא שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפי. מצב הנפשי של גב' אלמונית משליך על תפקודה ומקשה על קיום משמורת יחידנית על ידה."
לדברי העו"ס על פי כל הבדיקות שביצע מסקנתו היא שהקטינה עצובה, דיכאונית ומצויה במצוקה רגשית. כן דיווח שבניגוד להחלטת בית המשפט, האם לא פתחה תיק ברווחה. לבסוף חזר על המלצתו להעביר את המשמורת על הקטינה לידי האב.
לבסוף קבע בית המשפט כי המשמורת על הקטינה תועבר לאב והאם תפגוש את הקטינה במרכז קשר אחת לשבוע לתקופת ביניים.
ביהמ"ש: "העברת הקטינה לידי האב לא נעשית רק כ"ברירת מחדל" רק משום העדר התפקוד ההורי של האם, אלא גם מתוך ראיית האב כהורה מתפקד, אשר מסוגל, ראוי, ויכול להעניק לקטינה את כל צרכיה החומריים וחשוב מכך – הרגשיים, ותוך שמירת מקומה של האם בחייה של הקטינה"
