איך להימנע מהמכשול שנקרא "פרק ב' של הגרוש/ה"

זוגות המגיעים להסכם בהליך גישור, בעיקר אלו המחליטים על משמורת משותפת, משקיעים מאמצים נפשיים כבירים, לפעמים עושים פשרות או וויתורים, כל זאת על מנת להימנע מהליכים משפטיים והשלכותיהם השליליות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית, עליהם ועל ילדיהם. בסוף הליך הגישור, חותמים עליו בני הזוג, רק אחרי שהשתכנעו שההסכם טוב להם, לפעמים לאחר היוועצות עם עו"ד.

רוב הזוגות חושבים שבזה תמו כל המחלוקות אבל כאן לא מסתיים הסיפור, כאן הוא רק מתחיל.

חובתם של הזוגות הגרושים להמשיך ולשמור על תקשורת והתנהלות תקינה ביניהם, במיוחד בהקשר של הילדים, באופן שתאפשר את קיומן של ההסכמות אליהן הגיעו, גם בעתיד.

לצערי הרב, כאן נכשלים חלק מהזוגות ומטרת המאמר הזה היא להזהיר מפני אחד המכשולים הגדולים ביותר שצפויים לבני הזוג הגרושים: המכשול שנקרא פרק ב' של הגרוש/ה.

אם זוגות גרושים לא יסדירו ביניהם כללים בעניין הזה ולא יתאמו ביניהם מה מותר ומה אסור ומתי, הם מסכנים את ההסכם שאליו הגיעו ועלולים למצוא עצמם בהליכים משפטיים, אותם הליכים שמהם הם נמנעו, כשהגיעו להליך הגישור.

אי אפשר להתעלם מכך שברוב המקרים הרגשות נשארים וכשלאחד מהצדדים יש בן/בת זוג חדש/ה, הצד השני עלול להיפגע, לפעמים להרגיש נבגד ובתגובה, עלול שלא לשתף פעולה בעתיד בנושאים שונים הדורשים שיתוף פעולה, במיוחד כשמדובר במשמורת משותפת על הילדים.

אני לא יודע איך זה קורה ואם יש גורם עליון שמשדך בצורה כזו, אבל כמעט תמיד אין תיאום בין סופי השבוע החופשיים, בהם הילדים אצל הצד האחר ובין סופי השבוע החופשיים של בן/בת הזוג החדש/ה (בד"כ גם הוא/היא גרוש/ה) ואז מתעורר הצורך בהחלפת ימים ונדרשת מהצד השני נכונות להתגמש. בסבירות גבוהה הצד השני שמרגיש פגוע ונבגד, לא ישתף פעולה עם ההחלפה המבוקשת ומכאן הדרך קצרה "לעשות דווקא" האחד/ת לשני/ה בכל עניין.

לפעמים אחד הצדדים מתעלם מהגרוש/ה ויכולתו להיפגע ומתחיל פרק ב' דווקא עם בן/בת זוג שמוכרים לצד האחר או שמתגוררים באותה סביבה, משתתפים באותם חוגים, אפילו באותן קבוצות ריצה או חדר כושר. אני מכיר מקרים של בן/בת זוג חדש/ה הורים לילדים באותה כיתה, או חברים של ילדיהם של בני הזוג הגרושים. אפשר לכתוב מאמר נפרד על איך הילדים מקבלים את פרק ב' של ההורה, כאשר אותו בן/בת זוג הוא מישהו שהם מכירים, אבל זה כבר לפעם אחרת.

נסיבות כאלו, בהן הצד האחר מרגיש נבגד או לכל הפחות פגוע, למרות שהצדדים כבר גרושים, בוודאי יובילו להסלמה ביחסים בין הצדדים. לפחות אחד מהצדדים יחזור בו מההסכמות שהושגו בהליך הגישור, בדרך כלל העיקריות שבהן כמו זמני שהות, תשלומי מזונות או חלוקה בהוצאות הילדים, ובהיעדר שיתוף פעולה מהצד השני, ימצא עצמו הצד המבקש שינוי מול "שוקת שבורה".

הצד המתנגד לשינוי בתנאי ההסכם יתלה בהסכם הגישור בעוד הצד האחר נדחק למצוא סיוע באמצעות עורכי דין, בעיקר בשל הקושי המשפטי לשנות הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין. מכאן, הדרך לפתיחת בקשה ליישוב סכסוך ובהמשך להליכים משפטיים היא קצרה.

אני בדעה שניתן למנוע התדרדרות של מערכת היחסים בין הגרושים והסלמה בסכסוך בשל פרק ב' של הגרוש/ה, אם מיד לאחר שתחתמו על הסכם הגישור, תשבו על כוס קפה ותסכמו מה מותר ומה אסור בהקשר של בני הזוג החדשים, ותעמדו בסיכומים אלו. מומלץ שתחליטו מתי מותר לכם להתחיל ולצאת שוב, באילו אזורים מותר לכם להכיר בני/בנות זוג חדשים, מתי מותר להביא את בן/בת הזוג הביתה ומתי אפשר להכירם לילדים. לא יזיק אם תחליטו לספר תחילה האחד לשני, במידה ויהיה בן/בת זוג חדש/ה, או אם תחליטו לפרגן האחד/ת לשני/יה. ככל שתתאמו ציפיות מוקדם יותר ובפירוט יותר, כך תקטינו את הסיכון שההסכמות ביניכם יופרו.